חברי התזמורת
עמית טיפנברון | נגן ויולונה
הויולונה הוא כינור ענק וזה גם פירוש המילה באיטלקית. כינור שמפיק צלילי בס שהם עמוקים וחזקים מהצ׳לו. כנגן ובונה כינורות חיפשתי את הצליל האידיאלי שיהווה את עמוד התווך של תזמורת הבארוק ובניתי לעצמי את הכלי המיוחד והגדול הזה בעל חמשת המיתרים שתומך בזמרים הסולנים ברגישות אך בנחישות.
שלומית סיוון - כינור בארוק
אני מנגנת על כינור הבארוק שעמית בנה, כהעתק לכינור של סטראדיווריוס, הצליל של כינור הבארוק רך שירתי ומלא גוונים, ועם זאת יש בו את ה"חוצפה" והבהירות הדרושים לנגינה וירטואוזית. קשת הבארוק שאתה אני מנגנת נבנתה על ידי איתן הופר, אחד מבוני הקשתות המצליחים בעולם! הכינור הוא חלק ממני, הרצון והתשוקה לנגן בו זה מי שאני. אני מודה למזלי הטוב על כך שהוא מלווה אותי מילדות וימשיך להיות לצידי כל חיי.
יזהר קרשון | צ'מבלו
יזהר קרשון צ'מבלו - כלי המקלדת העיקרי בתקופת הבארוק, עם רפרטואר סולני עצום ובעל תפקיד מרכזי בכל אנסמבל ותזמורת. הפקת הצליל מתבצעת על ידי פריטה על מיתר. התאהבתי בכלי כי הצליל המיוחד שלו שבה את ליבי, ובגלל הרפרטואר היפיפה ורחב-ההיקף שיש לכלי מאז המאה ה-15 ועד היום.
איתן הופר | כינור לאוטה ותיאורבו
כלי הקשת המשמשים את נגני תזמורת בארוקדה הם כלים שנבנו לפי דגמים עתיקים ומתאימים בעיצובם לנגינה קלילה נמרצת ודינמית של מוסיקת בארוק. השימוש במיתרים המיוצרים בשיטות מסורתיות שהיו נהוגות עד תחילת המאה ה 20 ממעי כבשים הרועים באיטליה, ובקשתות מגולפות מעצים טרופיים הגדלים בדרום אמריקה מאפשרת לבטא את הרבגוניות, הדקויות והניגודים המאפיינים את הדרמטיות והאלגנטיות של הסגנון הבארוקי.
ז'נבייב בלאנשר | חליל בארוק
מוסיקה היא החיים שלי; החליל הוא קולי. כשלמדתי נגינת חליל בפריז נכנסתי יום אחד לחנות כלי מוסיקה עתיקים. שם מצאתי חליל עץ עתיק בעל צליל מקסים. היה לו טון מתוק, עשיר וחודרני. החליל חדר ישר ללבי; התאהבתי בחליל הבארוק! נגינה בחליל הבארוק, בעל קלפה אחת, כרוכה באתגרים טכניים כגון אצבועים, כיוונון ונקישות לשון השונים בהרבה מנגינה בחליל המודרני. חליל הבארוק מלמד אותנו "לדבר" את המוסיקה כמו גם לשיר אותה ולהדגיש את צורות המוסיקה והקישוטים. לכל טונליות יש צבע ייחודי המעניק לכל יצירה את האופי המיוחד שלה. רפרטואר החליל המפואר ביותר הוא מהמאה ה-18, והוא נכתב עבור חליל בעל קלפה אחת. נגינת קטעי הסולו המרגשים מתוך הפאסיונים והקנטטות של באך הם הרגעים המרוממים ביותר בחיים שלי כמוסיקאית.
אופירה זכאי | תיאורבו
כלי פריטה עתיק ממשפחת הלאוטות, שהמייחד אותו הוא צוואר ארוך שעליו מתוחים מיתרי באס, בנוסף למיתרים הקצרים יותר המזכירים את הגיטרה. התיאורבו התפתח סביב 1600 באיטליה בתפר בין הרנסאנס והבארוק ויועד במקור לליווי זמרים. בהמשך הפך לאחד מכלי הליווי (באסו קונטינואו) החשובים והנפוצים ביותר במוסיקת הבארוק בכלל ובאופרה הבארוקית בפרט.
סוניה נבות | ויולה דה גמבה
הויולונה הואויולה דה גמבה (באיטלקית: ויולה המוחזקת בעזרת הרגליים), דומה מאוד לצ'לו המוכר. אולם למעשה מדובר במשפחת כלי נגינה נפרדת ממשפחת הכינורות, המכילה בתוכה כלים בעלי מנעדים בגבהים שונים. במשפחת הויולה דה גמבה, גם כלי הסופרן, הדומה לכינור במנעדו ובגודלו, מוחזק בין הרגליים! לכלים ממשפחת הגמבה יש שישה או שבעה מיתרים, ואלו כלים עם סריגים כמו כלי הפריטה. את הקשת אוחזים, בניגוד לכלי משפחת הכינורות, מתחת לקשת ולא מעליה. משפחת הויולה דה גמבה היתה בשימוש בתקופות הרנסאנס והבארוק, והגיע לשיא הסולניות שלה בתחילת המאה ה18. בניגוד למשפחת הכינורות בה הכלי הגבוהה הוא הסולני, במשפחת הגמבות הכלי הסולני הוא דווקא הגמבה באס. כשהתחלתי לנגן על ויולה דה גמבה הייתי בת 9 וניגנתי על הגמבה טנור כי הגמבה באס היתה גדולה מידי בשבילי. היום אני כבר יכולה לנגן גם על גמבה באס, אך לטנור יש עד היום מקום חם במיוחד בלבי.
איל לבר | גיטרה בארוקית
לאחר הלאוטה והויאואלה נוצרה גיטרת הבארוק, בהתחלה ככלי עממי שנועד לליווי שירה וריקוד, אך עד מהרה התגלגלה לחצרות האצולה ושם כבר הפכה לכלי אריסטוקרטי. (לואי ה 14 ו ה15 למדו את הכלי) עבור בנות האצולה והמלכים היה צורך בכתיבת מוסיקה מעודנת וכך זכתה גיטרת הבארוק לספרות ענפה משלה. בכל זאת, גם ככלי אריסטוקרטי, המלחינים שילבו גם את פריטת האקורדים הספרדית שהפכה את הגיטרה מצד אחד לכלי סולני ומצד שני לכלי נפלא לנגינת תפקידי קונטינואו. הנגינה בגיטרת בארוק עבורי היא כמו מסע בזמן. כמי שניגן המון יצירות עתיקות על גיטרה קלאסית, זו חווייה אמיתית ואותנטית לנגן את אותן יצירות על הכלי המקורי, עם כל השינויי הטכני וגווני הצליל שרק כלים עתיקים יכולים להפיק. בעוד שמהגיטרה הקלאסית אנו מוציאים צליל גדול וחם, יש משהו כל כך מתוק ואינטימי בצליל של גיטרת הבארוק. הנגינה באנסמבל ככלי קונטינואו, מוציאה מהכלי גוונים עדינים של זהב הנטמעים בתוך המארג המוסיקלי השלם.
שי קריבוס | אבוב בארוק וחלילית
את החלילית אהבתי תמיד כילד והמשכתי לנגן וללמוד אחרי הנסיון בבית הספר. מאוחר יותר בשנת שבתון גרתי עם משפחתי בארה״ב והייתה אפשרות לבחור כלי נגינה בשביל להצטרף לתזמורת הבית ספרית. לא ידעתי מה לבחור, ואחותי אמרה לי שאבוב זה יפה, ולמרות שלא היה לי מושג מה זה אבוב, זרמתי. אבוב בארוק הוא סוג של שילוב אולטימטיבי בין אבוב מודרני לחלילית מבחינת אפספקטים רבים, למרות שהכלי גם מסוגל להרבה יותר. בתקופתו הוא צבר פופולריות בגלל היכולת להפיק מגוון בלתי רגיל של צלילים בצבעים, עוצמות ואופיים שונים, כאשר הוא היה מסוגל לחכות את הקול האנושי על כל גווניו (מה שלעתים קרובות נחשב כמטרה הנעלה ביותר) ובו בעת לחכות קול תרועה אפקטיבי כפי שנהוג היה לשמוע מכלי המתכת.
נדב עובדיה | דולצימר פטישים, טימפני וכלי הקשה
בתקופת הבארוק באירופה ניגנו בדולצימר איכרים במסבאות הכפרים, נגני כליזמר נודדים, אחיות המנזרים, אצילים מלומנים ומוסיקאים וירטואוזים בתזמורות חצר. על מיתריו העדינים מקישים או פורטים. שמותיו השונים בשפות הרומאניות (salterio, psaltérion) מרמזים על קשר לתהילים (psalms) ולכלי נגינה המוזכרים בתנ"ך. במהלך המאה ה-18, הצלילים של הדולצימר משפיעים רבות על התפתחות הפסנתר.
במסגרת משפחת כלי ההקשה של הבארוק נפוצים הטימפני והטמבורין. תופי הטימפני בשילוב עם החצוצרות מנגנים בתזמורות, בתרועות בשדה הקרב ובטקסים. במקביל, הטמבורין הפופולארי מלווה מוסיקה לריקודים.
(צילום:נתנאל טוביאס)
יעלה אביטל – סופרן
שלומית סיוון רוזן – כינור בארוק
דפנה רביד – כינור בארוק
רחל רינגלשטיין – כינור בארוק
איתן הופר – כינור, לאוטה, תיאורבו
טלי גולדברג – כינור בארוק
יעל פטיש – ויולה
ז'נבייב בלאנשאר – חליל טרוורסו
שי קריבוס – אבוב בארוק
ענבר נבות – בסון בארוק
אופיר בן ציון – קונטרבס
יזהר קרשון – עוגב וצ'מבלו
עמית טיפנברון – כינור באס, ויולה דה גמבה
אופירה זכאי – לאוטה ותיאורבו
אייל לבר – גיטרת בארוק
